פריוויו מסודר ומעמיק לסדרת הגמר ולמשחק הראשון שלה יעלה כאן מחר, אבל עוד קודם לכן כינסנו את הצוות לדיון 5 על 5 לקראת הגמר הגדול והמפגש הראשון בין הווריורס לסלטיקס בפלייאוף מאז אותם 4 מפגשים בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60. איתנו בצוות היום – מתנאל אלאשבילי, עומר בקאל, פתיבר, רותם אלרן וגם דור בן דוד שכתב לאתר כמה פעמים במהלך העונה.

רגע לפני שנתחיל, נציין שמיד אחרי סיום העונה, ב-21/6, מתכננים רותם ודור להתחיל להפעיל יחד בפייסבוק עמוד NBA אשר יסקר באופן יומיומי את ליגת הכדורסל הטובה בעולם. העמוד נקרא "דאבל טים – Double Team" ומוזמנים לעקוב ולשתף.

שאלה 1: בוסטון עברו מסלול מורכב יותר בדרך לגמר עם 2 משחקי 7, בזמן שגולדן סטייט לא הפסידו בבית עדיין ולא היו בפיגור בשום שלב של אף סדרה. האם ואיך זה ישפיע על הגמר לדעתך?

מתנאל: כמובן שהעייפות תשפיע על בוסטון. העניין של מנוחה בשלבי פלייאוף הוא קריטי, ראינו את זה במשחקים שסמארט, הורפורד ורוברט וויליאמס הפסידו. בסגל כזה כשכל שומר הוא הכרחי להכתבת קצב המשחק – כל פציעה קריטית.

עומר: אנחנו הולכים לראות קבוצה אחת חבולה מאוד נגד קבוצה שמגיעה במצב גופני מצוין. אני לא דואג לירידת מתח מהצד של גולדן סטייט או לחוסר ביריבה אמיתית שאיתגרה אותה במיוחד כשסטף, דריימונד, קליי וסטיב קר מכירים את השלבים המאוחרים של העונה כל כל טוב. בצד השני יש לנו את טייטום (כתף), סמארט (קרסול) ורוברט ויליאמס (שוק) שיצאו וחזרו מרשימת הפצועים לסירוגין. הסגל של אודוקה מקיים באיזורים רבים של המשחק את הביטוי ״השלם גדול מסך איבריו״ וראינו בסדרה נגד מיאמי שחוסר בכל אחד משחקני החמישייה הפותחת יכול להוציא מאיזון את צורת המשחק שבה הסלטיקס רוצים לשחק, במיוחד בצד ההגנתי.

פתיבר: קודם כל אני משוכנע שזה ישפיע על הגמר. אני מאמין גדול בניסיון, ביכולת להתמודד עם לחץ עצום של סיטואציה באמצעות ההיכרות איתה ובהשלכה של ההיכרות הזו על איכות קבלת החלטות. לבוסטון מודל 2022 יש הרבה ניסיון במצבי לחץ, הפסדי בית, שלושה משחקי הדחה, פגשו כלכך הרבה אקסים טראומתיים אפשר לחשוב הם סקוט פילגרם. (יש מצב שזה מעיד על פריכות מנטלית מסוימת, וחוסר ביכולת לשמר רמת משחק גבוה לאורך זמן או לחילופין בלי שהם אם הגב לקיר, אבל זה כבר לא נושא השאלה). גם לגולדן א' יש הרבה ניסיון, חמישה גמרים לא באים ברגל, גם לא 140 משחקי פלייאוף שיש לכל אחד מהשלישייה הגדולה. למי אין הרבה ניסיון?, לבייבי גולדן. לקוון, לג'ורדן פול, לוויגינס. גמר ה-NBA זו סיטואציה לא אידיאלית להתמודד עם כשלונות בפעם הראשונה. לכן אני חושב שזה ישפיע על רמת הביצוע של הספסל של גולדן סטייט.

רותם: אני מאמין שיהיה לעניין העייפות חשיבות לקראת הגמר, אבל חשיבות פחות גדולה משחלק עשויים לחשוב. הרוטציה של בוסטון היא לא בדיוק אחת מהעמוקות בליגה, אבל הגיוון והאיכות של שבעת או שמונת השחקנים המובילים בה מהווים יתרון גדול. גולדן סטייט קבוצה עמוקה בפני עצמה, אבל כשכל אחד משלושת השחקנים המובילים שלה נמצא מעל גיל 32 היא עלולה להתעייף הרבה יותר מבוסטון, קבוצה שאמנם מחזיקה בשחקן מוביל בן 35, אך מלבדו אין לה שחקן מעל גיל 30. המסלול הקל יותר שעברו יהיה יתרון עבור הווריורס, אבל כך גם הסגל הצעיר של הסלטיקס בצד השני של הסדרה.

דור: אני חושב שהיתרון כאן דווקא נמצא עם בוסטון, נכון הם עבדו יותר קשה והם כנראה יותר עייפים אבל מצד שני הם היו צריכים להתמודד עם הרבה יותר סיטואציות בהן הגב שלהם היה אל הקיר בזמן שאצל הווריורס המצ'אפים היו די נוחים והנצחונות באו די בקלות. גולדן סטייט עדיין לא פגשה את היריבה שתאתגר אותה בפלייאוף הזה ויש מצב שהיא לא תהיה מוכנה לצורת המשחק של הסלטיקס שהיא רחוקה מכל מה שהם פגשו עד כה, למזלם של הווריורס יש להם כמובן כבר את הניסיון משנים קודמות אז זה פחות ישפיע אצלם משזה ישפיע אצל קבוצות אחרות לדעתי, ועדיין אני חושב שזה משהו שדווקא משחק לטובתה של בוסטון.

שאלה 2: מי לדעתך יכול להיות אקס פקטור משמעותי עבור גולדן סטייט?

מתנאל: דריימונד גרין. גמר מנצחים בהגנה? אולי. בכל מקרה, דריימונד מביא את כל מה שיש לו בסט היכולות, דבר שיכול מאוד לסייע לווריורס במשחקים שיהיו עם סקורינג נמוך וידרשו הגנה רצחנית. במשחקים כאלו לבוסטון יש יתרון, ולכן מלבד לקולקטיב ההגנתי של גולדן סטייט, דריימונד גרין יהיה זה שיביא את הניצחון והאקסטרה. וכמובן במשחקים שילכו יותר לניקוד הגבוה, ניהול המשחק של גרין יהיה מבוא לסלים קלים וגם לניצחונות מרשימים.

עומר: אנדרו וויגינס (וגארי פייטון במידה והוא ישחק) – מיאמי הראתה נקודת תורפה רצינית במשחק ההתקפה של בוסטון. בין טייטום, בראון, סמארט ודריק וואייט אין לבוסטון אף שחקן בעל יכולות כדרור גבוהות במיוחד וכשההגנה של מיאמי לחצה על מוביל הכדור היא הקשתה על בוסטון להגיע לזריקות שהיא רצתה וגרמה לה לאבד כדורים רבים מה שהוביל לנקודות קלות בצד השני. ראינו את וויגינס לוחץ את דונצ׳יץ׳ גבוה בסדרה נגד דאלאס ואני מקווה שנראה אותו מפעיל את אותו הלחץ נגד טייטום כשגארי פייטון (במידה ויוכל לחזור באיזשהו שלב בסדרה) יוכל להפעיל את אותו לחץ גבוה על סמארט.

פתיבר: למעט משחק מספר שלוש, באף משחק בסדרה מול ממפיס לא שיחקה מדהים. הקליעה לא נכנסה והאיבודים חגגו. בכל זאת גולדן ניצחו בצורה משמעותית. הסיבה?, ריבאונדים. הווריוורס פגשו את קבוצת הריבאונד הטובה בליגה (לפחות בעונה הסדירה), ושחטו אותה בריבאונד, גם בהתקפה וגם בהגנה. כבר הצביעו כאן על הריבאונד כנקודת התורפה היחסית של בוסטון הנוכחיים בפלייאוף הזה. האסרטיביות של הוורירוס בריבאונד יכולה להיות הנוצה שתטה לכיוונם את המאזניים. אה ומי האקס פקטור של זה? קוון&וויגינס&דריימונד. כל מי שיש לו סיכוי ליותר מ-11 קרשים.

רותם: בעיניי אקס פקטור משמעותי במיוחד עבור גולדן סטייט עשוי להיות קוון לוני. אני לא יודע אם התשובה הזו מגיעה כהפתעה אפילו במקצת לאור הפלייאוף הנהדר של הסנטר, אבל בעיניי יותר מכל הוא היה האקס פקטור הכי משמעותי שלהם לאורך הפלייאוף ואני מאמין כי הוא ימשיך להיות כזה בסדרה הזו, ואולי יהיה משמעותי אפילו יותר. בוסטון מסוגלת לשחק בהרכבים גבוהים עם שלושה שחקנים בגובה 2.06 מ' או יותר (בנוסף לבראון וסמארט, שני שחקנים פיזיים בפני עצמם), מה שמציב אותה כקבוצת ריבאונד מצוינת. הצבה של שחקן פיזי וריבאונדר טוב כמו לוני מולם יכול להקנות יתרון לגולדן סטייט על הקרשים.

דור: קליי תומפסון. לא היינו בטוחים איזה סוג של שחקן נקבל כשקליי חזר מהפציעות שלו בינואר אחרי שנתיים בחוץ אבל עכשיו אני חושב שיש לנו יותר מושג, הוא עדיין קלעי מעולה אך פחות יעיל ונוטה ליותר משחקים רעים מטובים וההגנה שלו ספגה מכה משמעותית כאשר לפני שנתיים הוא היה משומרי הגארדים הטובים בליגה והשנה הוא שומר בינוני במקרה הטוב. אם גולדן סטייט תקבל 4-5 משחקים יעילים ממנו לאורך הסדרה ולא רק משחק או שניים אז הסיכויים שלה לנצח יעלו משמעותית, הוא מאוד לא יציב לאורך העונה ולאורך הפלייאוף הזה אבל יכול להיות שבמעמד הכי גדול הוא פתאום יתעלה, בכל זאת לב של אלוף.

שאלה 3: מי לדעתך יכול להיות אקס פקטור משמעותי עבור בוסטון?

מתנאל: אימה יודוקה – הדרך של יודוקה להביא אליפות לבוסטון היא להשאיר את המשחקים על סקור נמוך כשהסדרה תהיה סדרה הגנתית, כי בסוף בסגל מלא לסלטיקס יש הגנה טובה יותר (על אף הנתונים הדומים של הקבוצות), ובמשחקים של סקורינג נמוך ומשחק מוחות הגנתי הסלטיקס יוכלו לנצח, אמנם בהפרש לא גדול כי אני לא מאמין שבמשחק שבו בוסטון ישמרו ממש טוב הם גם יוכלו לקלוע באיזור ה-120, אבל אין מאה אחוז בכדורסל בטח שלא בפלייאוף.

עומר: אל הורפורד ורוברט וויליאמס – ראינו את גולדן סטייט מנצחת את הסדרה נגד דאלאס, בין היתר, בגלל שני דברים עיקריים שהיא עשתה טוב מאוד – שלטה בריבאונדים והלכה לסל. הלוחמים קלטו בממוצע 46.8 ריבאונדים למשחק לעומת 35.4 של דאלאס וקלעו 74% מהזריקות שלהם ישירות מהטבעת (18.8 כאלה למשחק). היתרון של גולדן סטייט באותם איזורים היה צפוי נגד קבוצה קטנה כמו המאבריקס אבל גם נגד ממפיס (קבוצת ריבאונדים מצוינת) ראינו את גולדן סטייט מצליחה ליצור יתרון מתחת לסלים וכאן נכנסים לעניין הורפורד וויליאמס שיצטרכו להפוך את המצב, להשיג לבוסטון מצבים נוספים ולמנוע מגולדן סטייט לסיים באותה יעילות מתחת לטבעת.

פתיבר: מרכוס סמארט. יש מצב שהאמירה הבאה תרים לא מעט גבות. אבל אני חושב שבמובן מסויים, בוסטון משחקת קבוצתי יותר מאשר גולדן סטייט. זה לא מגובה סטטיסטית אלא בעיקר מכמה משחקים שיצא לי לראות את בוסטון העונה, אבל מרגיש לי שלבוסטון יש הרבה מנועים בהתקפה, הביזור של הובלת הכדור וניהול המשחק מונע משיתוק של אחד השחקנים להשפיע על היכולת של שאר הקבוצה. בוורירוס הכל מתחיל בכוח המשיכה של קרי, בזה שצריך לשמור אותו מהחצי, מהריקודים שלו בלי הכדור, משלשות המומנטום הבלתי אפשריות שלו. גם דריימונד וגם קלי יותר מתעלים את כוח המשיכה הזה, בין אם למסירות ובין אם לקליעה.(נסייג לטובה את ג'ורדן פול שמפתח יכולת מרשימה מאוד של יצירת התקפה בעצמו).
אם שחקן ההגנה של העונה יצליח להוציא את קרי משיווי המשקל שלו. להעמיס עליו בהתקפה, להיכנס לו מתחת לעור כמו שרק הוא יודע בהגנה. הסיכויים של גולדן להניף את גביע לארי אובריין יצטמצמו משמעותית

רותם: בעיניי האקס פקטור הכי משמעותי של הסלטיקס בסדרה עשוי להיות גראנט וויליאמס. הוויליאמס השני, רוברט, עלול להתקשות מול הרכבים נמוכים של הווריורס כאשר גרין בסנטר, מאחר והוא יותר משמש כעוזר (helper) בהגנה מאשר כמגן אישי מצוין, וכשהורפורד שומר על גרין הוא עלול להתקשות מול שחקני פרימטר דוגמת אנדרו וויגינס. גראנט מותאם הרבה יותר טוב להרכבים הללו, והריווח שהוא מביא היה חשוב גם בסדרות הקודמות. ריווח שלו ימתח את ההגנה החוצה ויאפשר לכוכבים להעניש את ההגנה של הווריורס, כך שאני מאמין שהוא יהיה האקס פקטור האמיתי שלהם בסדרה הזו.

דור: אני לא חושב שיש כאן שחקן מסויים אלא דווקא אספקט במשחק שבוסטון צריכה להיות יציבה בו – השלשות. הסלטיקס זורקים 37 שלשות למשחק בפלייאוף הזה – מקום שני מבין הקבוצות שהשתתפו בו וראינו בעיקר בסדרה נגד מילווקי כמה קריטי להם שהכדורים מבחוץ ייכנסו. אם הקלעים יאפסו את הידית ולא ירעדו מהמעמד אז בוסטון תיהנה מזה מאוד, אם זה לא יקרה אז קשה לי לראות אותם מנצחים בסדרה.

שאלה 4: איזה מאצ'-אפ או מפתח מרכזי יכריעו לדעתך את הגמר?

מתנאל: אל הורפורד ודריימונד גרין – השחקן שיהיה טוב יותר בהתקפה ינצח במאצ׳אפ. בהגנה? שריטות, מכות, חבלות – גמר פר אקסלנס.

עומר: ההגנה של בוסטון על סטף – אי אפשר להתעלם מהמצ’אפ הברור של שחקן ההגנה של העונה והשחקן הטוב ביותר שנשאר. אני ממש מחכה לראות איך בוסטון יבחרו להגן על קרי האם הם ישתמשו בסמארט בתור שומר אישי שרודף אחריו בין חסימות (אחד המעלות הגדולות של סמארט היא היכולת שלו לחמוק מחסימות) או שהם ישתמשו באורך באתלטיות שלהם, יחליפו את החסימות שמבוצעות לסטף רחוק מהכדור ולא יתנו לו רגע אחד חופשי. אני מאמין שגם בראון וגם טייטום יכולים לעשות עבודה טובה עם קרי אבל השאלה היא האם בוסטון תאפשר להחליף כל חילוף ואם כן האם נראה את סטף רודף אחרי החילופים נגד צמד הגבוהים ומנסה ליצור נקודות ישירות מהמצ׳אפ הזה, בשונה מהמשחק הרגיל שלו.

פתיבר: ראו שאלה שלוש, קרי-סמארט, הפרעוש מול הקרצייה.

רותם: יותר מהכל, לדעתי המצ'אפ החשוב ביותר של הגמר יהיה של השחקן שיוצב על סטף קרי לקרי עצמו. סביר להניח שהשחקן הזה יהיה מרכוס סמארט, ואני מאמין שהחשיבות של המצ'אפ הזה היא הכי משמעותית מאחר וקרי יהיה השחקן הכי טוב על הפארקט בסדרה. גולדן סטייט תצטרך יכולת טובה, שלא לומר מצוינת, מצידו על מנת לקחת את הסדרה הזו, ובוסטון מסוגלת להגביל בוודאות כמעט כל שחקן אחר בסגל הווריורס מלבדו. ההגנה עליו והיכולת לעצור או להאט אותו מחזיקה בחשיבות הגדולה ביותר, וככל הנראה תשפיע בצורה הניכרת ביותר על הסדרה בין השתיים.

דור: הסמול בול של גולדן סטייט – גולדן סטייט מאוד אוהבת לעבור להרכב הנמוך שלה עם דריימונד ב5 ואנדרו וויגינס ב4 בעוד בצד השני בוסטון אוהבת לשחק דווקא עם הרכב גבוה הכולל את אל הורפורד ורוברט וויליאמס, יהיה מעניין לראות איזו קבוצה תצליח לכפות את הרצון שלה על היריבה. אם גולדן תצליח אז נראה צמצום משמעותי בדקות של רוב וויל או אפילו באלו של הורפורד, אם בוסטון תצליח אז נראה הרבה את קוון לוני על הפרקט מה שיגרום למיעוט דקות מבחינתו של ג'ורדן פול. שתי הקבוצות יוכלו להוציא מהמשוואה שחקנים קריטיים לקבוצה השנייה וזה יהווה גיים צ'יינג'ר גדול עבור מי שתצליח.

שאלה 5: זמן הימורים. מי לדעתך תנצח ובכמה ומי יהיה הפיינלס MVP?

מתנאל: אלך עם הלב – בוסטון ב-6 בסדרה של הגנה, ג׳ייסון טייטום יהיה הפיינלס MVP.

עומר: גולדן סטייט מנצחת בשישה משחקים וסטף זוכה בFMVP, הגביע האבוד. אני שונא את השימוש בביטוי ״מגיע לו״ כשזה מגיע לספורטאים אבל פה אני חייב לעשות את החריגה. אחרי שלוש אליפויות גביע הMVP של סדרת הגמר חייב למצוא את דרכו לידיים של קרי. מבחינת המצ׳אפ בוסטון היא כנראה הקבוצה בעלת הסיכויים הגדולים ביותר לעצור את הווריורס, בלי חולשה אמיתית בהגנה שאפשר לרדוף באופן ברור ואתלטיות לאורך כל הסגל אבל בשורה התחתונה אני מאמין שהניסיון של גולדן סטייט בשלבים המכריעים של העונה ביחד עם העובדה שבוסטון עדיין לא נתקלה בהתקפה עם כל כך הרבה אופציות שונות (ברוקלין, מילווקי ומיאמי היו הצגה של איש אחד) יכריעו את הכף.

פתיבר: גילוי נאות, אני בעד בוסטון בסדרה הזו. אני חושב שנוצרה שם קבוצה לוחמת ומדהימה ושזו הזדמנות מדהימה לטייטום לבסס את עצמו עם טבעת. אבל אני לא חושב שבלי פציעות משמעותיות גולדן סטייט יפספסו את ההזדמנות ההיסטורית להנציח את השושלת שלהם, בטח כשהם כלכך קרובים. 4- 3 גולדן סטייט. קליי MVP.

רותם: אני אהמר על הווריורס בשבעה משחקים, ועל קרי שייקח FMVP ראשון. יכול למצב את עצמו במעמד היסטורי גבוה אפילו יותר אם יעשה כן, ואם גולדן סטייט תיקח אליפות אני מתקשה לראות מצב שבו מעניקים את תואר השחקן המצטיין של הגמר לשחקן שלא עונה לשמו.

דור: בוסטון תתקשה לסגור משחקים צמודים כמו שעשתה במקרים רבים לאורך הפלייאוף, גולדן סטייט תדע להעניש. ווריורס ב-6, פיינלס אם וי פי ראשון לסטף קרי.